מנורה מבטחים פנסיה בע"מ נ' מוסרי ואח'

החלטה

בשלב זה עומדות על הפרק שלוש בקשות.

א. בקשה למתן צו מאת התובעת להמציא מסמכים ספציפיים. צדדי ג' נענו לבקשה, עפ"י תגובתם. הנתבעת 2 סבורה שהבקשה טורדנית ומיותרת מפני שהמסמכים המבוקשים הועברו לעיון המבקשת משכבר. עיון בתגובה הפרטנית מלמד, שההצהרה הקודמת אינה לגמרי מדוייקת, שכן נאמר שמקצת המסמכים אינם רלוונטיים, או שהדרישה להם לוקה בהעדר מסויימות.

באשר למסמכים שנדרשו בסעיף 2(ז) הועלו שני נימוקים לאי גילויים:

1. שמסמכים הנוגעים למו"מ לפשרה בתיק האחר אינם רלוונטיים לתיק זה.

2. שהמסמכים נושאים כותרת "מבלי לפגוע בזכויות" ואין לגלותם בתיק זה.

שתי הטענות מוטעות: הליך זה אמור לעסוק, במידה רבה, בבסיס המידע שעמד בפני הצדדים שהגיעו להסכם הפשרה בתיק האחר. לשם כך אין מנוס מבדיקה מה כתבו זה לזה. איני רואה מה יכול להיות יותר רלוונטי לבירור התביעה שבפני מהמסמכים המבוקשים.

הטענה שמסמכים אלה מוגנים ע"י הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות" מופרכת. אותה כותרת נועדה למנוע שדברים שנכתבו בעת ולשם מו"מ יתפסו כ"הודאה" או כ"ויתור" במסגרת אותו הליך. אותה כותרת אינה הופכת אותם למסמכים "חסויים" שאין לגלותם בשום נסיבות. אם, למשל, נטענת טענת טעות, תרמית, או הטעיה, שנעשו באותם מסמכים עצמם, או שמשתקפת בהם, בודאי שחשיפתם הכרחית.

באשר למפורט בסעיף 2(ט) נטען, שהבקשה הנוגעת ל"כל המסמכים שהועברו ע"י אלמנת המנוח למשיבה 1" אינה בקשה לגילוי ספציפי, וכי מדובר בבקשה גורפת שמטרתה "דיג" של מסמכים.

עיינתי במסמך ששלח ב"כ הנתבעת 2 לב"כ התובעת ובו "רשימת המסמכים" (מכתב שהוא מעין תחליף לתצהיר גילוי מסמכים). למעשה, אין זו רשימת מסמכים, אלא "רשימת כותרות", שבה נעשה מיון של מסמכים שמספרם וזהותם אינם ידועים, לפי קבוצות שונות. זהו גילוי על דרך ההסתרה, שכן נוכח רמת ההכללה שנוקט המחבר, אין אף לנחש מה מספר או תוכן המסמכים שהוא מתיימר לגלות. כאשר גילוי מסמכים נעשה בדרך פגומה זו, לא יודע הצד שכנגד לזהות את המסמך המדוייק שבו הוא מבקש לעיין. תלונות הנתבעת 1 על הבקשה הבלתי ספציפית הן פשוט תולדה של הגילוי הלקוי שערכה. הנתבעת 1 לא שיגרה תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין, בכך סירבלה את תהליך העיון, חייבה את התובעת להגיש בקשה זו וגרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט בהתעסקות בענין אשר במהלך התקין של הדברים אמור להיות מוסדר במישרין בין הצדדים ללא קושי.

לפיכך, הנתבעת 1 תמסור תוך 14 יום העתק של המסמכים שנדרשו בסעיפים 2(ז) ו – 2(ט) וכן תישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ב. בקשה לדחיה על הסף של הודעה לצד ד'. התביעה הוגשה ע"י התובעת בטענה של הטבת נזקי גוף שבהם חבים הנתבעים. הנתבעים שלחו את הודעת צד ג' לאור תוכנו של הסכם פשרה שאליו הגיעו עם צדדי ג'. צדדי ג' התגוננו וגם שלחו הודעת צד ד' כנגד הנתבעת 1. בבקשה שהגיש צד ד' לדחיית ההודעה על הסף נטען שהטענות המופיעות בה אינן ממן הטענות שיש להגיש במסגרת הודעת צד ד', אלא הן מחייבות הגשת תביעה שכנגד (והכוונה בעיקר לטענה בדבר בטלות הסכם הפשרה). עוד נאמר, שיש חפיפה מלאה בין טענות ההגנה של צדדי ג' והטענות שבהודעת צד ד' – וקבלתן ממילא תביא לדחיית הודעת צד ג' נגדן. צדדי ג' טוענים שבהודעת צד ד' הוסיפו טענות נוספות לטענות שבכתב הגנתם להודעת צד ג', אין להם עילת תביעה עצמאית כנגד צד ג' וממילא עליהם לטעון את הטענות שבפיהם במסגרת הודעת צד ד' ולא במסגרת כתב תביעה שכנגד. עוד הם טוענים שיעילות הדיון מחייבת שטענותיהם באשר לבטלות הסכם הפשרה יועלו במסגרת אותו הליך שבו ידונו שאר הסוגיות הקרובות ולא בהליך נפרד וכן שמדובר בטענה שניתן לטעון במסגרת הודעת צד ד', מה גם שהטענה כבר הועלתה בכתב הגנתם.

לאחר עיון בכתבי הטענות עולה התמונה הבאה. הודעת צד ד' כוללת בתוכה טענות רבות שהועלו ממילא במסגרת ההגנה מפני הודעת צד ג'. אם הן יתקבלו, ממילא תכשל הודעת צד ג'. לעומת זאת, יש בהודעת צד ד' טענות אחדות שלא נזכרו בכתב ההגנה וכך יתכן מצב, שהודעת צד ג' תתקבל ואחר-כך תתקבל גם הודעת צד ד' (מכח טענות "התקפה" שלא היו "טענות הגנה"). הדעת אינה נוחה (וזה בלשון המעטה) מהדרך המסורבלת מאוד שבה בחרו צדדי ג' לפצל את מה שהן למעשה טענות הגנה בין שני כתבי הטענות – אך לא מצאתי בסיס בדין לאסור זאת עליהם.

בשולי הדברים אוסיף, שיש הבדל בין עתירה אקטיבית לביטול של פסק-דין הנותן תוקף להסכם פשרה לבין טענה שאותו פסק-דין בטל מעיקרו. כתבי הטענות בפני בהליך זה יתבררו, מטבע הדברים, לאור אבחנה זו והצדדים ינהגו בענין זה כרצונם.

לאור האמור, הבקשה לדחיה על הסף של הודעת צד ד' – נדחית ללא צו להוצאות. צד ד' יגיש כתב הגנה תוך 14 יום ואם לא יגישו, יראה כמכחיש את הטענות שהועלו נגדו, לאור טענותיו העובדתיות בכתבי הטענות שכבר הוגשו.

ג. צדדי ג' הגישו הודעה ובקשה (הנושאת חותמת של בית המשפט מיום 10.3.10) ובה הלינו על החלטה מיום 16.2.10 וביקשו לבטלה. הם ביקשו להקדים ולברר את מעמדה המשפטי של התובעת לכל הליך אחר. כמו כן ביקשו לשוב ולברר את בש"א 216526/09 שנמחקה. לטענתם כלל לא זכו לתשובה על השאלון שנשלח אליהם אלא המשיבים "לא מצאו לנכון להשיב עליו". עוד הם טוענים שאת הפגם שנפל בבקשה, שלא צורף אליה השאלון הרלוונטי, ניתן לתקן ללא קושי ולא ראוי היה בשל כך למחוק את הבקשה. על הודעה ובקשה זו לא ניתנה כל תגובה.

בבש"א 216526/09 נטען שהמשיבה מס' 2 "לא טרחה להשיב על השאלון" . מקריאת תגובת הנתבעת 2, התקבל הרושם שניתנו תשובות לשאלון והן לא היו מספקות, אלא שמעיון נוסף בתגובה כעת, מצאתי שאכן לא ניתנו כל תשובות לשאלון, אלא רק "הסבר" מדוע כל השאלות אינן רלוונטיות.

לאור זאת ניתן בזה צו לנתבעת 2 להשיב לשאלון ששלחו לה צדדי ג' תוך 14 יום. הנתבעת 2 תכוון את תשובותיה לאור הערות בית המשפט בהחלטה זו באשר לרלוונטיות שיש לבירור העובדות שעמדו בבסיס קבלת ההחלטות של הנתבעת 1 וצדדי ג עובר להסכמתם על הפשרה.

בית-המשפט יברר הליך זה כמקשה אחת ואין בדעתו להקדים את בירור מעמדה של התובעת לבירור שאר השאלות המתעוררות בתביעה.

ד. לאור החלטות קודמות בדבר קצב הטיפול בהליך יפעלו הצדדים כדלקמן: